פסק-דין בתיק הפ"ב 16960-06-10

1.       המבקש, חקלאי וחבר בתלמי אליהו- אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: " האגודה"), עתר לסעד הצהרתי בדבר בטלות פסק המשקם מיום 21.4.2010, אשר קבע כי המבקש אינו זכאי לקבל את "הזיכוי הסוכנותי האישי", מחמת טעות גלויה על פני הפסק ולחילופין מחמת חוסר סמכות, והכל לפי סעיף 28 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי משפחתי, תשנ"ב - 1992 (להלן: " חוק ההסדרים"). בהתאם, ביקש כי בית המשפט יתקן את ההחלטה באופן בו ייקבע כי המבקש זכאי לקבל את "הזיכוי הסוכנותי האישי" , כפי שהופיע בכרטיסו האישי בספרי האגודה ביום 31.10.03, סך של 631,211 ש"ח בצירוף הריבית הנהוגה אצל האגודה מיום 31.10.03 ועד מועד הזיכוי ו/או התשלום המלא בפועל.

לחילופין, ביקש כי בית המשפט יבטל את פסק המשקם ויורה כי נושא התקציב הסוכנותי האישי יועבר להכרעה בפני בוררים, על פי תקנון האגודה, ולחילופי חילופין ביקש כי בית המשפט יורה להחזיר את הדיון למשקם על מנת שיבהיר החלטתו וכן ידון מחדש בנושא "הזיכוי הסוכנותי האישי" של המבקש לאור הטעויות שלטענתו התגלו בפסקו.

2.       האגודה ביקשה להגן על החלטת המשקם לגופו של עניין ואף טענה לדחייה על הסף מחמת התיישנות התביעה במובן זה שזכותו של המבקש לקבל את התקציב הסוכנותי התיישנה זה מכבר.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת :

3.       המבקש חבר באגודה, מחזיק במשק מס' 24 באגודה. בעקבות המשבר במגזר החקלאי המושבי, משנת 1986, ובהתאם לחוק ההסדרים שנועד להסדיר את חובות חברי האגודה, ובהתאם למנגנון שנקבע במסגרת חוק ההסדרים, שלח כב' המשקם, עו"ד אופיר כץ, דרישת חוב לחברי האגודה החייבים, ביניהם המבקש, לצורך תשלום חובו לאגודה. המועד הקובע, שנקבע לצורך הסדר חובות האגודה וחבריה, היה 31.12.91, ולמועד זה נבדקו חובות וזכויות החברים כלפי האגודה ובהתאם הוסדרו החובות. נכון ליום 31.12.91, נמצאו כל חברי האגודה ביתרת חובה כלפי האגודה ובכלל זה גם המבקש, והכל כפי שמופיע בספרי האגודה.

4.       במקביל, באותה עת, התגייסה הסוכנות היהודית לסייע בחיסול חובות האגודה לארגון קניות מושבי הנגב והעמידה לרשותה סכום הלוואה. האגודה, שקיבלה את כספי התקציב הסוכנותי הנ"ל עמדה ביתרת חובה לגבי סכומים אלה כלפי הסוכנות היהודית. במהלך הסדרת חובות האגודה, וביחסים שבין חברי האגודה לאגודה, הועלתה האפשרות להקל על מצוקת החברים באגודה ולאפשר להם לקבל את חלקם בתקציב הסוכנותי, אשר הינו למעשה הלוואה בתנאים מועדפים מאחר וחבר אגודה הזוכה לתקציב זה מחזיר רק 25% מההלוואה ויתרתה (75%) הופכת להלוואה עומדת ולאחר חלוף שנים הופכת למענק.

5.       האגודה, על דעת עצמה, בשנת 1995, החליטה לבצע את פעולת חלוקת התקציב הסוכנותי בין חבריה. בהתאם, זוכה גם חשבונו של המבקש בכרטיסו השוטף המתנהל באגודה. משמעות הזיכוי הינה כי כספי ההלוואה של הסוכנות היהודית לאגודה, הפכו לחובו האישי של כל חבר כלפי הסוכנות היהודית, כדי הסכום שנזקף לזכותו.

אין חולק כי מדובר בהטבה ניכרת לחבר מאחר וחבר אגודה הנהנה מכספים אלה נדרש בסופו של יום להחזיר לסוכנות היהודית רק 25% מהכספים שקיבל. היתה זו הטבה אותה ביקשו חברים רבים. (להטבה זו מכספי הסוכנות היהודית יקרא להלן: " הזיכוי הסוכנותי").

6.       בעקבות פעולה זו נדרשה התערבות המשקם, שכן מדובר היה בשינוי מצבת החובות של החברים כלפי האגודה. המשקם הביע עמדתו כי מן הזיכוי הסוכנותי האמור יכול ליהנות חבר אגודה הנמצא ביתרת חוב לאגודה ועד כדי איפוס החוב. במובן זה שאין הזיכוי האמור יכול להעמידו ביתרת זכות בחשבון. על כך חלקו חברים באגודה וניהלו הליכים משפטיים.

7.       ביום 26.5.97 נערך דיון בפני המשקם בעניין חובותיו וזכויותיו של המבקש. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה יזוכה חשבון המבקש אצל האגודה בסכומים כספיים. הסכמה זו קיבלה תוקף של "החלטה". כמו כן סוכם כי המבקש יגיש "טופס כושר החזר" לשם הסדרת יתרת חובו לאגודה באם תהא וחיובו בגין חלף ערבות. 

8.       ביום 9.6.97 נכרת ההסכם בין המבקש לאגודה לפיו חשבון המבקש באגודה התאפס, במובן זה שנכון ליום 31.12.91 ונכון ליום 31.12.97 עומד חשבון המבקש באגודה על אפס. בנוסף, נקבע בהסכם, כי אין לאף צד תביעות ו/או טענות האחד כנגד השני. ועוד נקבע מפורשות (סעיף 5 להסדר) כי:

"החבר מתחייב שלא לתבוע את האגודה בעתיד בגין כל חוב או חיוב שהוא המגיע לו או המעמיד אותו ביתרת זכות באגודה וכן כתוצאה מהסכם הפשרה או הודעה זו או כל דבר שהוא (למעט עניין נושא תקציב הסוכנות"). 

9.       הסכם זה קיבל תוקף של החלטת המשקם ביום 9.6.97 וביום 9.3.98 ניתן פסק המשקם אשר מאשר את ההסכמה הנ"ל, וקובע כי אין למבקש חובות לאגודה, למעט חוב בגין חלף ערבות אשר נמחק לאחר שעל פי הנתונים שהובאו בפניו לא היה למבקש, באותה עת כושר  החזר.

10.   בדיעבד, אין חולק כי האגודה הותירה את "הזיכוי הסוכנותי" בחשבונו של המבקש ומצב זה נותר בעינו עד לשנת 2005. אז, מחקה האגודה מכרטיסו של המבקש את "הזיכוי הסוכנותי", בסך של 631,211 ש"ח, לפי ערך של 31.10.03.

11.   האגודה, מצידה, טענה כי פעילות זו נעשתה בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בסוגיית "הזיכוי הסוכנותי" שאשרה את קביעת המשקם לפיה, "הזיכוי הסוכנותי" יינתן רק לחבר אגודה שנמצא ביתרת חובה ולכל היותר עד לאיפוס חובו של חבר האגודה כלפי האגודה, ובכל מקרה לא יוכל זיכוי זה להביא את חבר האגודה ליתרת זכות כלפי האגודה.

12.   משנמחק סכום "הזיכוי הסוכנותי" בחשבונו, נזעק המבקש ופנה בתביעה לוועדה המשפטית המרכזית של תנועת המושבים (להלן: " הוועדה המשפטית") וטען כי בהתאם להסכם שנחתם בינו לבין האגודה לא היתה האגודה רשאית למחוק מחשבונו האישי באגודה את "הזיכוי הסוכנותי" האמור.

13.   הצדדים חלקו ביניהם בשאלת סמכותו של מי להכריע בשאלה זו, סמכות הוועדה המשפטית המרכזית של תנועת המושבים או סמכותו של המשקם. המשקם בהחלטה, מיום 19.1.09, קבע כי הסמכות נתונה לו ובהתאם הזמין את הצדדים לברר את טענותיהם בפניו. בעקבות החלטה זו משכה הוועדה המשפטית של תנועת המושבים את ידיה מן המלאכה. על החלטת המשקם בדבר סמכותו לדון בסוגיה זו לא הוגש ערעור באותה עת והצדדים התייצבו בפניו ופרסו טענותיהם לגופו של עניין.

14.   השאלה לה נדרש המשקם, במחלוקת דנן, היתה האם המבקש זכאי ל"זיכוי הסוכנותי האישי", ואם כן מהו הסכום. נקודת המוצא היתה אותו הסכם שנחתם בין הצדדים, ביום 9.6.97, ואשר קיבל תוקף של החלטה על ידי המשקם (ראה סעיף 4 לעיל) וסלע המחלוקת לה נדרש המשקם היתה הוראת סעיף 5 להסכם לפיה, התחייב המבקש שלא לתבוע את האגודה בעתיד בגין כל חוב או חיוב שהוא שמגיע לו, למעט עניין נושא תקציב הסוכנותי. בעוד שהמבקש טען כי במילים  "למעט עניין נושא תקציב הסוכנותי", כפי שמנוסח בהסכם, התכוונו הצדדים כי הצדדים מוותרים על תביעות כשמויתור זה מוצא נושא "הזיכוי  הסוכנותי האישי", ממנו זכאי המבקש ליהנות, טענה האגודה מנגד, כי במילים אלו נשמרה למבקש אך הזכות למצות את תביעתו המשפטית בנושא "הזיכוי  הסוכנותי", נושא אשר באותה העת היה תלוי ועומד ללא הכרעה משפטית.

15.   המשקם נדרש לטענות הצדדים, הן בעל פה והן בכתב, ובהחלטתו הסביר ארוכות את סוגיית ה"תקציב הסוכנותי" שעמד לרשות האגודה ואת המהלכים שנעשו בשנת 1991 במסגרת הסדרת חובות האגודה וחבריה כלפי הסוכנות היהודית, ובהתאם שרשור ה"תקציב הסוכנותי", מתקציב כספי לאגודה, לזיכוי אישי של החברים. בהתאם, הסביר  את הרציונל שעמד מאחורי עמדתו, עוד בשנת 1995, במסגרת החלטה שהוציא תחת ידיו, לפיה, יכול התקציב הסוכנותי להפוך לתקציב אישי של החברים רק בנסיבות בהן ינוצל התקציב הסוכנותי כדי לאפס את יתרת חובם של החברים באגודה, וכי לא יהא בו כדי להביא את החבר ליתרת זכות באגודה.